הרמת מסך ההתאגדות והטלת אחריות אישית על בעלי מניות ו/או נושאי משרה בחברה

נמצאתם נפגעים מהסכם שלא כובד כאדם פרטי מול חברה או כבעלי החברה מול חברה אחרת?

ואתם אפילו לא יודעים ממי לתבוע את המגיע לכם?

אתם כנראה צריכים ליווי וייצוג מקצועי של אחד מעורכי דין המנוסים שלנו,

מומחים בדינים מסחריים ובתחום הרמת מסך בחברות.

מלאו את הטופס הנילווה עוד היום ועורך דין מטעמנו יחזור אליכם בהקדם ללא כל התחייבות!

לעתים קרובות אנו נתקלים בסיטואציה בה אנו חותמים על הסכמים עם חברה בע"מ או מנהלים מו"מ עם חברה בע"מ או רוכשים מוצרים מחברה בע"מ, כאשר בסופו של יום מתברר כי החברה פעלה באופן מכוון וידוע מראש כדי לרמות אותנו. כך הוא המצב למשל כאשר החברה ידעה מראש כי בכוונתה להפר את ההסכמים עמנו או שפעלה בכוונת מכוון כדי להטעות אותנו במהלך המו"מ,  או כאשר ידעה מראש כי אין בכוונתה לספק לנו את המוצרים אותם התחייבה לספק לנו.

בכל אחד מהמקרים  האלה עומד על פי רוב אדם בשר ודם אשר הוא זה שייצג את החברה ופעל בשמה והוא אשר בפועל ביצע כלפינו את מעשה הרמייה, בשם החברה. בדרך כלל המדובר במי שמשמש כמנהל בחברה ו/או בעל מניות בה.

ברור לחלוטין כי במצב דברים זה ניתן לתבוע את החברה. השאלה המרכזית היא – האם ניתן לתבוע גם את אותו במנהל בחברה או בעל המניות אשר הוא זה שכאמור ביצע את מעשה הרמייה, בשם החברה ? ובמלים אחרות – האם ניתן לייחס חוב של חברה לבעל מניות בחברה או למנהל החברה ?

הרמת מסך בחברה

הכלל הוא שיש לתת תוקף לקיומה העצמאי והנפרד של החברה, על פי עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה שהינו עקרון יסוד בדיני התאגידים, ועל כן לרוב לא ניתן יהיה לתבוע את האדם אשר פעל בשם החברה, אלא רק את החברה עצמה.

החריג לכך, בדמות הכלל בדבר הרמת מסך, נועד למקרים חריגים ויוצאי דופן כדי לתת מענה לניצול לרעה של עקרון האישיות המשפטית של החברה, על מנת למנוע מבעל מניות ו/או נושא משרה בחברה להסתתר מאחורי מסך ההתאגדות של החברה ובדרך זו לחמוק מנשיאה באחריות.

הכלל בדבר הנסיבות בהן רשאי בית המשפט להרים את מסך ההתאגדות ולייחס חוב של חברה לבעל מניות או נושא משרה בה, מעוגן בהוראת סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 שזו לשונה:

"(א)   (1)   בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

(א)  באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;

(ב)   באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה,

ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.

(2)   לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.

(ב)  בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו.

(ג)  בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א)."

בהתאם למצב המשפטי כיום, מסך ההתאגדות יורם באותם מקרים בהם נעשה שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד, כדי להונות אדם, לקפח נושה או לחלופין, לעשות מעשה שפוגע בתכלית התאגיד, תוך נטילת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתו לפרוע את חובותיו. בסיפא להוראת הסעיף נקבעה דרישת מודעות מצד בעל המניות לשימוש לרעה הנעשה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת. המודעות של האורגן אותה יש לבחון איננה מודעות לכך שהחברה הפרה את חובותיה, אלא מודעות לכך שנעשה שימוש אסור במסך ההתאגדות של החברה, שימוש שיש בו משום ניצול לרעה של האישיות המשפטית הנפרדת המצדיק חריגה ממנו על-ידי הרמת מסך.

הרמת מסך – עקרונות מנחים

שימוש באמצעי של הרמת מסך חייב להיעשות בזהירות, תוך הקפדה על קיום תנאי החוק. יפים לעניין זה דברי כב' השופט נ' הנדל ברע"א 996/17 חברת טקסס השקעות בע"מ נ' סאפרדל יזמות בע"מ [פורסם בנבו] (31.8.17) כדלקמן:

"סעיף 6 לחוק החברות מסדיר את האפשרות להרים את מסך ההתאגדות המפריד בין החברה לבין בעלי מניותיה. ככלל, אמצעי זה מהווה חריג לעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, המוסדר בסעיף 4 לחוק החברות. קולה של הפסיקה, וכן רוחו של חוק החברות – וביתר שאת לאחר תיקון מס' 3 לחוק – מורינו להשתמש באמצעי זה במשורה ובאופן זהיר, תוך הגנה על גבולותיו של עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת"

כבר נפסק, כי לצורך הרמת מסך חייבים להניח תשתית עובדתית מוצקה, מקיפה וראויה, ובין היתר יש להוכיח חוסר תום לב בניהול החברה ולא די בניהול כושל או ניהול לא שקול. ראה למשל ע"א 10582/02 ישראל בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ  [פורסם בנבו] (16.10.2005):

"קו הגבול שיש לתחום בין ניהול כושל של עסק, המביא את בעליו להסתבכות שבעקבותיה אינו יכול לקיים התחייבויות… לבין הסתבכות בפלילים על בסיס מרמה… הוא לעתים פרובלמטי וקשה. המציאות מלמדת, כי לפחות חלק מבעלי  עסקים, אם לא מרביתם, מנהלים את העסק בצורה הידועה של "גלגול חובות"… מתוך אמונה, כי במהלך עסקים שוטף ורגיל ניתן יהא לקיים את ההתחייבויות … מתוך כספים שיוזרמו על-ידי לקוחות נוספים בעתיד… והשאלה היא מה הוא הגבול, המפריד בין נסיון סתם של סוחר הנתון בקשיים להמשיך בעסקיו, לבין הנסיון לעשות כן תוך שימוש בטענת מרמה… ניהול עסק בצורה לא מתוכננת מספיק ולא שקולה, אין בו כדי לסבך את בעל העסק במרמה, אף אם יש במעשים כאלה עבירה על פי פקודת פשיטת הרגל… גם התנהגות לא מוסרית כלפי לקוח לא בהכרח מכניסה את המעשה לתחום העבירה הפלילית" (ע"פ 223/88 לארי נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(3) 11 (השופט בייסקי בע' 19-18).  

כך, למשל נפסק כי גם קיומם של קשיים כלכליים לחברה עת ניתנו המחאות שלה, לא שימש כעילה להרמת מסך או לחיובו של מנהל באופן אישי. משמעות טענה מעין זו היא שכל חברה בקשיים לא תוכל להמשיך לפעול על מנת לנסות להיחלץ מאותם קשיים. לא די בכך שחברה לא יכולה הייתה לפרוע המחאות שנתנה, כדי לבסס הטלת אחריות אישית. [ראה למשל ע"א 9183/99 פניגשטיין נ' חברת חברי המהפך מס' 1 מחצבות בע"מ [פורסם בנבו] (­­28/4/2004)].

הרמת מסך – מקרים מיוחדים

• הרמת מסך בחברה משפחתית

השכל הישר מורה כי  בעסק משפחתי גדל הסיכוי לעירוב תחומים ולניהול כלאיים באופן המערבב את טובת החברה עם טובת המשפחה, ומצטמצם מלכתחילה המרחק בין אורגני החברה לחברה עצמה. במקרים אלה יגלה בית המשפט פתיחות וגישה ליברלית בהרמת מסך ביחס לחברות שבאמצעותן מתנהלים עסקים שכאלה [ראו רע"א 2262-13  זוז תשתיות ופיתוח בע"מ נ' פיתוח וגינון הצפון 2001 בע"מ [פורסם בנבו] (2013), ע"א 4403-06 שפירא נ' עיריית תל אביב [פורסם בנבו] (2011), ע"א 10582-02 ישראל בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ [פורסם בנבו] (2005)].

• הרמת מסך בין שתי חברות

כשם שניתן להרים את מסך ההתאגדות בין חברה לבין בעלי מניות בה, כך ניתן להרים את מסך ההתאגדות בין שתי חברות. זאת  למשל כאשר שוכנע בית המשפט כי החברה החדשה הוקמה במטרה להתחמק מחובותיה  של זו הישנה ולהונות את נושיה (רע"א 3542/10 מדינת ישראל – אגף מכס ומע"מ נ' זייתון תעשיות שמנים בע"מ [פורסם בנבו 2014, ובמקרים בהם בעל מניותיה של החברה החדשה הוא בן משפחה של בעל מניותיה של החברה הקודמת ן/או מי מטעמו, וזאת עת המדובר בעסק משפחתי ו/או מתחוור כי הרוח החיה בחברה החדשה הוא בעל המניות בחברה הישנה ( ת"א 61254-01-12 א.א.ל אשכול יבוא ושיווק חומרי בנין בע"מ נ' א.כ אימפריית הברזל בע"מ [פורסם בנבו  (2015),

הטלת אחריות אישית  

לצד הרמת המסך, קיים המודל של האחריות האישית המטיל חבות על האורגן באופן אישי, בשונה ממנגנון הרמת מסך ההתאגדות.  כך הגדיר זאת  כב' הנשיא שמגר ב-ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח(5) 661, 700 (1994):

"אחריות אישית הינה תופעה נורמאטיבית שונה בתכלית מהרמת מסך ההתאגדות של החברה. אחריות אישית פירושה הטלת חבות על האורגן עצמו, באופן אישי, בשל פעולותיו. ענייננו באחריות אישית בדיני הנזיקין. פירושה בענייננו הוא אפוא הטלת אחריות אישית על אורגן בגין עוולה שאותה הוא ביצע. הרמת מסך היא תרופה. מהותה של התרופה – התעלמות מהאישיות המשפטית של החברה ויצירת קשר משפטי ישיר בין צד שלישי לבין בעלי המניות בחברה. למשל, בנסיבות קיצוניות עשוי בית המשפט לקבוע כי נושה של החברה יכול להיפרע במישרין מבעלי מניותיה. ודוק: האחריות האישית מוטלת על אורגן. לעתים אורגן הוא בעל מניות. לעתים אורגן בחברה איננו בעל מניות. התרופה של הרמת המסך מחייבת ת בעלי המניות של החברה. בעלי המניות, בדרך כלל, אינם אורגנים בחברה. עם זאת, לא פעם האורגן

אשר יחוב בחבות אישית נזיקית הוא בעל מניות השליטה בחברה. אילו היה מורם מסך ההתאגדות, הוא אשר היה נושא בעיקר הנטל כלפי הצד השלישי"