הסוגיות המתעוררות בשל הפרת חוזה עסקי, הן, במרבית המקרים, מורכבות ומסובכות, עד כדי כך, כי בלא מעט מהמקרים בית המשפט עצמו אינו מצליח תמיד להבין את הלך חשיבתם של הצדדים בעניין בעת החתימה על החוזה, ובשל כך, ההכרעה בדבר אחריות מי מהצדדים להפרת החוזה והמועד שבו נגרמה הפרת החוזה, הופכת למסובכת בהרבה יותר מאשר במקרים אחרים.
הפרת חוזה עסקי עלולה להיות מלווה לא רק באתגרים כלכליים (הפסד רווחים וכיו"ב) אלא אף בלא מעט מהמורות ובעיות, שרק עורך דין המתמחה בתחום יוכל לסייע לכם למצוא את ידיכם ורגליכם בנבכי החקיקה והפסיקות הרלוונטיות (וכמובן, למצות את מלוא זכויותיכם בחוזה שהופר!).
במאמר זה, ניסינו, על קצה המזלג, להציג מעט מהבעייתיות הכרוכה בחוזים עסקיים ובהפרתם.
מהו חוזה עסקי ומה מוגדר כ"הפרה" שלו?
לפני שאנחנו דנים בהפרתם של חוזים העסקיים ובתרופות העומדות לזכות הצד הנפגע, בראש ובראשונה קיים הצורך להבין בכלל מה הוא חוזה עסקי ומהי חשיבותו. חוזה הוא מסמך רשמי מחייב ובר אכיפה, המשקף את הסכמת הצדדים הנוגעים בו להתחייבות האחד כלפי השני, על בסיס רצונם החופשי וכוונתם המושכלת להתקשר ביניהם באמצעות חוזה משפטי רשמי ומחייב.
חוזה עסקי הוא חוזה שעניינו אינו אישי, ביתי או משפחתי, אלא נועד להפיק רווחים כספיים, כגון חוזה הפצה, חוזה זכיינות, חוזה פרסום, חוזה שותפות וכד'.
במקרים בהם החוזה נערך ונחתם תוך פגם ברצונו של אחד מהצדדים, בין אם הדבר נובע מטעות, מהטעיה, מכפיה, מעושק וכד', הבסיס החוקי של החוזה נפגע, ומשכך, הוא עשוי להיות נתון לביטול. חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 קובע כי הזכות לביטול החוזה על ידי הצד הנפגע עשויה להיות מבוססת על פגמים בכריתת חוזה או על הפרה של ההסכם. פרק ב' בחוק מפרט את המקרים שבהם נסיבות הסכמת הצדדים הופכת את ההסכם לחוזה משפטי המחייב אותם ואי קיומם מהווים עילה מקובלת לביטול ההסכם. המאפיין העיקרי של עילות ביטול מרבית ההסכמים הוא פגם ברצונו של אחד מהצדדים להתקשר בחוזה.
מהי הפרת חוזה עסקי?
סעיף 1 (א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970 מגדיר מינוחים הנוגעים לחוזה ולהפרתו:
""הפרה" – מעשה או מחדל שהם בניגוד לחוזה;
"נפגע" – מי שזכאי לקיום החוזה שהופר;
"אכיפה" – בין בצו לסילוק חיוב כספי או בצו עשה אחר ובין בצו לא-תעשה, לרבות צו לתיקון תוצאות ההפרה או לסילוקן;
"נזק" – לרבות מניעת ריווח.".
תרופות שעומדות לצד הנפגע כתוצאה מהפרת חוזה
בסעיף 2 לאותו חוק מפורטים הסעדים שבידיהם של הנפגעים מהפרת חוזה – "הופר חוזה, זכאי הנפגע לתבוע את אכיפתו או לבטל את החוזה, וזכאי הוא לפיצויים, בנוסף על אחת התרופות האמורות או במקומן, והכל לפי הוראות חוק זה.". בעת הפרת חוזה מופקעת מידיו של המפר הזכות להחלטה באיזה אופן הוא רוצה להמשיך עם החוזה והיא מועברת לידיו של הצד הנפגע. בנקודה זו, זכאי הצד הנפגע מהפרת החוזה לבחור את דרך הפעולה שבה הוא מעדיף לנקוט, ולהחליט, על פי שיקוליו, האם ברצונו לבטל את ההסכם, או, לחילופין, לפעול לאכיפתו. יצוין, כי לא רק שזכותו של הנפגע הינה אינהרנטית להפרת זכותו החוזית (כפי שציינה כב' השופטת בפסק הדין בע"א 8438/09 רובאב חברה לנכסים בע"מ – נגד – אחים דוניץ בע"מ; בן גלי חברה להשקעות ולבנין בע"מ; חברת נכסי למפל בע"מ), אלא אף ש" חוק התרופות הישראלי אף מקנה לנפגע – ולא למפר – את האפשרות לבחור את הסעד שהוא חפץ בו מבין הסעדים העומדים לזכותו בעקבות ההפרה- אכיפה, ביטול ופיצויים אם כי אין מדובר באפשרות בלתי מוגבלת וככל שמדובר בסעד האכיפה, מפרט חוק התרופות בסעיף 3 סייגים שונים לזכות זו" (מפס"ד עא 5131/10 רחל אזימוב נ' אפרים בנימיני).
אכיפת החוזה לאחר הפרה וביטולו
ככלל, ניתן לומר, כי בכל פסקי הדין הניתנים, ניכרת מדיניותו של המשפט הישראלי הגורסת כי חוזים יש לקיים, ולפיכך, על פי בתי המשפט – אכיפה של חוזה תהא, תמיד, עדיפה על פני ביטול שלו. בהתאם לכך, מציין סעיף 3 בחוק כאפשרות ראשונה את זכות האכיפה העומדת לצידו של הנפגע כתוצאה מהפרת החוזה, למעט במקרים הבאים:
"(1) החוזה אינו בר-ביצוע;
(2) אכיפת החוזה היא כפיה לעשות, או לקבל, עבודה אישית או שירות אישי;
(3) ביצוע צו האכיפה דורש מידה בלתי סבירה של פיקוח מטעם בית משפט או לשכת הוצאה לפועל;
(4) אכיפת החוזה היא בלתי צודקת בנסיבות העניין.".
למרות רמת החשיבות הגבוהה שבה מתייחס הדין הישראלי לזכות הנפגע לאכיפת ההסכם, ולמרות העדפתו את אפשרות האכיפה על פני ביטול, לעיתים, נתקל בית המשפט במצבים בהם הדבר אינו אפשרי או שלא יהיה צודק להורות על אכיפת ההסכם. בהתקיים אחד מהתנאים שצוינו, עתיד בית המשפט להימנע מלהורות על אכיפת ההסכם.
ביטול החוזה
ביטול חוזה מעוגן בסעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 – "ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול, ובמקרה של כפיה – תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפייה.", ואף בסעיף 7 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970
"(א) הנפגע זכאי לבטל את החוזה אם הפרת החוזה הייתה יסודית.
(ב) הייתה הפרת החוזה לא יסודית, זכאי הנפגע לבטל את החוזה לאחר שנתן תחילה למפר ארכה לקיומו והחוזה לא קוים תוך זמן סביר לאחר מתן הארכה, זולת אם בנסיבות העניין היה ביטול החוזה בלתי צודק; לא תישמע טענה שביטול החוזה היה בלתי צודק אלא אם המפר התנגד לביטול תוך זמן סביר לאחר מתן הודעת הביטול.
(ג) ניתן החוזה להפרדה לחלקים והופר אחד מחלקיו הפרה שיש בה עילה לביטול אותו חלק, אין הנפגע זכאי לבטל אלא את החלק שהופר; הייתה בהפרה גם משום הפרה יסודית של כל החוזה, זכאי הנפגע לבטל את החלק שהופר או את החוזה כולו.".
לינק
הפיצויים על הפרת חוזה עסקי
הפיצויים להם זכאי הצד הנפגע מהפרת חוזה עסקי מעוגנים בסימן ג' לחוק החוזים (תרופות) ובסעיף 12(ב) לחוק החוזים (חלק כללי). על פי סעיפים אלה, נפרדת זכותו של נפגע לתביעת אכיפה / ביטול החוזה המופר מזכותו לתביעת פיצויים בגין הפרת החוזה. זכותו של הצד הנפגע לפיצוי בשל הפרת חוזה עסקי מתמקדת בשני סוגי פיצוי – פיצויי הסתמכות – שמטרתם להשיב את הצד הנפגע, באמצעות הפיצוי הכספי, למצב שבו היה טרם כניסתו למו"מ לצורך כריתת החוזה, ופיצויי קיום שמטרתם לדמות את המצב שבו החוזה התקיים ולהציב את הנפגע מהפרת החוזה במצב שבו היה אמור להיות לולא הפרת החוזה.
